החלטה
בפני בקשתה של המבקשת כי תינתן לה הרשות להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, אשר הוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר, על הסך של 149,640 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה, סיפקה המשיבה למבקשת שירותי הדברה מחודש 11/09 ועד לחודש 11/10, בסך כולל של 149,640 ₪. המבקשת, כך על פי כתב התביעה, אישרה, באמצעות יושב הראש שלה באותה עת, מר יהודה סטליק, את זכאותה של המשיבה לקבלת התמורה בגין שירותי ההדברה האמורים, ברם, לא פרעה את חובה.
המבקשת טענה, בתמצית, כי על פי תחשיבי שמאי מומחה מטעמה, מחיריה הנדרשים של המשיבה גבוהים בכ- 46,649 ₪, מן הסכום שהיה צריך להיות משולם על פי חוברת התחשיבים של משרד החקלאות; כי ככל שלא כלל המשיבה את עלות חומרי ההדברה הרי שהוא גבוה ב- 84,549 ₪ מן המחיר שנדרש על ידי המשיבה; וכי על פי עדות מעבד מטע הזיתים הרלוונטי, הרי שעלות חומרי ההדברה שולמו על ידו, ישירות, בסך של כ- 35,000 ₪, ולפיכך יש להפחית סכום זה.
לבסוף טענה המבקשת כי יו"ר המבקשת, שאישר בזמנו את חשבונות המשיבה, נאלץ להפסיק את תפקידו בשל ממצאים חמורים בהתנהלותו.
ביום 26/6/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן על נספחיה, בחקירת המצהיר בפני ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתה של המבקשת נמצאת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים.
ראשית, המבקשת לא הביאה את המומחה מטעמה לחקירה נגדית על חוות דעתו, וזאת למרות שהמצהיר מטעמה, מר אריק פוחצ'בסקי, אינו בקיא כלל בפרטי חוות הדעת ובעובדות שהיוו תשתית לכתיבתה.
כך, למשל, השיב המצהיר מטעם המבקשת: "אני לא איש מקצוע ולא חקלאי ולא יודע איך הוא חישב, צריך לקרוא לו ושהוא ייתן את ההסברים".
עוד יש לציין כי המומחה עצמו, מטעם המבקשת, מציין בחוות דעתו כי היא "תיאורטית ללא בביקור בשטח וללא דיון עם המגדל ועם הקבלן" (ההדגשה שלי – י.ב.).
ההלכה היא כי כאשר "המצהיר לא יכול היה להפנות בתצהירו לאירוע קונקרטי ולכן גם התשתית שבנה המומחה מטעם המערערים הייתה ללא בסיס. ואכן, מסקנות מומחה שאין להן עיגון עובדתי בתצהיר בעל הדין, ושלפי הנטען פרטיהן נמסרו למומחה על-ידי בעל הדין, אינן יכולות לשמש בסיס לרשות להתגונן." (ע"א (ירושלים) 2485/01 חממי מנשה נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 2002 (1), 11158, עמ' 11159).
טענתה של המבקשת, בסיכומיה, בעניין זה, כי אין בידה כל מסמכים שניתן היה ללמוד מהם על הנתונים האמפיריים שהם, לכאורה, בבסיסה של חוות הדעת, וכי אלו יתקבלו לידיה רק לאחר הליך גילוי מסמכים שייערך מאוחר למתן הרשות להתגונן, אינה מקובלת עלי.
ההלכה היא כי "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..." (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 – ההדגשה שלי – י.ב.).
דרך המלך בבקשת רשות להתגונן היא לבקש, בהליך גילוי מסמכים מוקדם, את המסמכים הנדרשים לשם עריכת הגנתו של המבקש, ואף לבקש, בשל כך בלבד, את הארכת המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן, או, אם יסורב המבקש, את הרשות עצמה.
כך למשל נקבע: "כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה, אך אם אלו לא צורפו, אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא ייענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן, שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו".
(ע"א 688/89, הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188).
שנית, לא הובא תצהיר מטעמו של מר ערסול גסאן, שנטען כי הוא זה שביצע חלק מן העבודות להן טוענת המשיבה, וברור כי המצהיר מטעם המבקשת אינו יכול להעיד בעניין זה דבר וחצי דבר.
אמנם, "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310)(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003), אך, אין משמעות הדבר כי המבקשת רשאית להציג תיזות עובדתיות ללא כל מצהיר שיתמוך בהן, ומבלי להסביר מדוע המצהיר שלכאורה יודע את העובדות מידיעה אישית, אינו מצהיר מטעמה בהליך זה.
שלישית, חלק מטענות ההגנה הינן לא יותר מהפרחת חשדות כנגד יו"ר המבקשת הקודם, בנוגע לניגוד עניינים, ללא הצבת תשתית עובדתית סבירה שתראה קשר בין חשדות אלה ובין תביעתה של המשיבה. הטענות כנגד יושב הראש הקודם של המבקשת מועלות בלשון כללית, סתמית, ללא פירוט עובדתי של ממש, וללא קישור ביניהן ובין התביעה.